פסק-דין בתיק ת"א 9949-09

התובעת היא חברה פרטית העוסקת בין השאר, בשיווק של מוצרי תיירות. הנתבעת היא חברה ותיקה העוסקת בפיתוח, ייצור, שיווק ומכירה של כרטיסי ברכה, מוצרי "פופ", לוחות שנה ומוצרים בתחום התיירות (חוברות ומוצרים שונים הנמכרים לתיירים).

בכתב התביעה טענה התובעת, כי בין הצדדים נחתם הסכם בלעדיות, שלפיו זכאית הנתבעת לבלעדיות במכירת מוצרי הנתבעת למדריכי תיירים ולנהגי אוטובוסים במגזר הערבי במזרח ירושלים. הסכם זה, כך לטענת התובעת, הופר על-ידי הנתבעת, ומכאן תביעתה לפיצוי כספי בסך של 475,000 ש"ח בגין הנזקים שלטענת התובעת נגרמו לה בשל הפרת ההסכם.

הנתבעת טוענת כי לא נחתם הסכם כאמור וממילא שלא הופר. אפילו נחתם והופר, הגם שהנתבעת כופרת בכך, לטענתה, התובעת לא הוכיחה כל נזק ובוודאי לא את הנזק בסכום שלטענתה נגרם לה.

השאלות הטעונות הכרעה הן שתיים: האחת, האם נחתם הסכם בלעדיות בין התובעת לבין הנתבעת כנטען, ואם נחתם, אזי האם ההסכם הופר על-ידי הנתבעת. השנייה, אם אמנם נחתם הסכם אשר אמנם הופר, האם נגרם לתובעת נזק ואם כן, האם הוכיחה את הנזק הנטען.

על שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים

2.         התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם מר מחמוד אבו גרביה להלן - אבו גרביה), מנהל התובעת ובעל מניותיה, וכן מטעם שני נהגי אוטובוסים של תיירים, מר אסמאעיל עליואת ומר מוחמד בהלוואן.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר אודי אקר, מנכ"ל הנתבעת, של מר חנן דורפצאון, אחד מבעליה של הנתבעת ושל מר דוד עמית, מנהל השיווק שלה (שלושה אלו יכונו להלן בשמותיהם).

המצהירים נחקרו על תצהיריהם בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 29.12.2011.

3.         לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומי טענותיהם בכתב. בשל פשטות העובדות והשאלות הטעונות הכרעה, הוגבלו הצדדים בסיכומיהם לשמונה עמודים בלבד. הגבלה זו, למרבה הצער, הביאה לכך שסיכומי טענות הצדדים היו דחוסים ולא נוחים לקריאה. כך במיוחד היו סיכומי התובעת, שלמעשה היו משפט אחד ארוך, שהחל בעמוד הראשון והסתיים באחרון. צר לי על כך, מאחר שהתוצאה הייתה שסיכומי הצדדים ובמיוחד סיכומי התובעת, לא מילאו אחר תפקידם, לסייע לבית המשפט בכתיבת פסק הדין.

מכל מקום, סיכומי טענות התובעת הוגשו ביום 22.1.2012, סיכומי טענות הנתבעת הוגשו ביום 2.2.2012, סיכומי תשובה מטעם התובעת הוגשו ביום 5.2.2012. ביום 5.2.2012 ביקשה הנתבעת להגיב לסיכומי התשובה של התובעת, וכללה בבקשתה גם את התגובה עצמה. בשל התנגדות התובעת להגשת תגובה זו, בחרתי להתעלם ממנה (ראו בקשת התובעת מיום 6.2.2012 והחלטה מאותו יום).

עיקרי טענות הצדדים

4.         אין מחלוקת בין הצדדים שההסכם שעליו מבססת התובעת את טענותיה, שלפיהן לכאורה, נחתם בין הצדדים הסכם בלעדיות, חתום רק על-ידי אבו גרביה וכי לא נחתם על-ידי הנתבעת או על-ידי מי מטעמה. התובעת טוענת כי יש לראות בכך הסכם מחייב ואילו הנתבעת טוענת שההסכם אינו מחייב וכי נותר בגדר טיוטת הסכם בלבד.

5.         טענותיה העיקריות של התובעת הן כאמור, שנחתם הסכם מחייב ביום 20.2.2000, הגם שהנתבעת אינה חתומה עליו. לטענתה, אין מחלוקת כי הועברה אל אבו גרביה טיוטת ההסכם, כי נוהל עימו משא ומתן בעניין תוכנו של ההסכם ותנאיו ועי הוא אף נדרש לחתום עליו ולהעבירו אל הנתבעת לחתימתה. כל אלו, כך לטענתה, מצביעים על התגבשות המסמך לכלל הסכם מחייב. זאת לטענתה, מאחר שיש לראות בהעברת הטיוטה משום הצעה של התובעת אשר התקבלה על-ידי הנתבעת, וכי אין הכרח בחתימתה כדי להביא להשתכללותו של הסכם מחייב. טיוטת ההסכם כוללת מסוימות ואופן התנהלותו של נציג הנתבעת, מר עמית, שהיה מי שעימו נוהל המשא ומתן, מצביעים על כך שאף הייתה גמירות דעת מצד הנתבעת להתקשר בהסכם מחייב. התובעת מבקשת לדחות את כל טענות הנתבעת ואת טענות נציגיה, לרבות טענותיו של עמית, כאילו לא היה מוסמך או מורשה לחתום על ההסכם. לטענתה, קבלת טענות אלו של הנתבעת תהווה הכרה ב"הסכם חד-צדדי" אשר לכאורה מחייב את התובעת ואילו הנתבעת רשאית להתנער ממנו.

על יסוד אלו טוענת התובעת, שההסכם שאינו חתום בידי הנתבעת מחייב אותה וכי הנתבעת הפרה את ההסכם, ומכאן חובתה לפצות את התובעת בסכום הנתבע.

יחד עם זאת, התובעת ערה לכך שלא הוכיחה את נזקה, בעניין זה טענה כי "קשה ביותר להוכיח את הנזק במדויק, שכן מדובר למעשה על הפסד רווחים וברור כי לא ניתן להוכיח הפסד רווחים בצורה מדויקת, אך מדובר על אומדן הגיוני המבוסס על ההגיון והדין והתובעת חוזרת על כל החישובים המופיעים בכתבי הטענות ותצהיר מנהל התובעת" (העמוד האחרון בסיכום טענותיה, שאינו מחולק לפסקאות ממוספרות).

בשולי סיכומי התובעת, התבקש בית המשפט להתיר לתובעת לפצל את סעדיה, כך שיוצהר שבין הצדדים נחתם הסכם מחייב, שלאחריו תוכל התובעת לתבוע את נזקיה.

בעניין זה ייאמר כבר עכשיו, שהתביעה היא תביעה כספית, לסעד כספי (בסך של 475,000 ש"ח). אין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי המצדיק בנסיבות מסוימות לאפשר לתובע לפצל את סעדיו בין הסעד ההצהרתי לסעד הכספי. לפיכך, אין מקום לבקשה לפיצול הסעדים ובוודאי שלא בשלב הסיכומים, לאחר שהתביעה התנהלה כל העת על יסוד ידיעת הנתבעת כי היא מתגוננת מפני תביעה כספית. לפיכך, בקשה זו לפיצול סעדים, נדחית כאמור, כבר עתה.

6.         עיקר טענותיה של הנתבעת הן אלו: מעולם לא נחתם הסכם מחייב בין הצדדים. כל אשר נערך היה בגדר טיוטה שהוכנה ביוזמת עמית, מנהל השיווק של הנתבעת, אשר לא אושרה על-ידי הגורמים המוסמכים אצל הנתבעת וממילא שלא חתמו עליה. מטעם זה, הטיוטה מעולם לא התגבשה לכדי הסכם מחייב; לתובעת חוב כספי כלפי הנתבעת, אשר חרף ניסיונות אשר נעשו כדי להקל עליה לפרוע את חובה, לא עמדה בכך. משהוגשו ההמחאות של התובעת אל ההוצאה לפועל לשם פריעת החוב, המגיע לסך של כ-134,000 ש"ח, הגישה התובעת את התביעה, אשר לטענת הנתבעת אינה אלא, תביעת סרק; מוצריה של הנתבעת נמכרים בכל הארץ והיא אינה חותמת אם שום גורם על הסכמים למכירתם בבלעדיות. גם אין זה הגיוני לערוך הסכמי בלעדיות למכירת מוצרים למדריכי תיירים באזור מסוים דווקא, מאחר שהתיירים ממילא מסתובבים בכל הארץ; מטיוטת ההסכם שצורפה לתצהירו של אבו גרביה הועלמה רשימת המוצרים שלגביהם התייחסה הטיוטה. מוצרים אלו ברובם, התיישנו ואינם נמכרים עוד על-ידי הנתבעת. כך שממילא לא יכול היה להיות הסכם המתייחס למכירתם; בכל מקרה, אפילו היה ההסכם מחייב, הרי שאין מחלוקת שהתובעת לא עמדה בתנאים להתגבשותו ואף אבו גרביה אישר זאת. כך שאפילו היה נחתם הסכם, הרי שפחות מטעם זה, לא הבשיל לכדי הסכם מחייב.

לבסוף טענה הנתבעת, כי אפילו נחתם הסכם מחייב ואפילו הופר - הגם שלטענתה לא נחתם הסכם מחייב וממילא שלא הופר - התובעת לא הוכיחה את נזקה, ולכן בכל מקרה יש לדחות את תביעתה.